סיור בדרום בעקבות "השבת השחורה" – 07/10/2023
רציתי לשתף אותכם ביום עוצמתי וטלטלה רגשית שעבר עלינו השבוע.
ביום 6.2.2024 ההסתדרות הציונית העולמית הזמינו את חברי הפדרציה הספרדית העולמית לסיור בעוטף
עזה במקומות בהם התרחשו חלק מהמאורעות הקשים בשבת השחורה. ליווה אותנו סגן יו"ר ההסתדרות
הציונית העולמית ד"ר יזהר הס , יו"ר הפדרציה הספרדית העולמית – חיים כהן. השתתפו ראשי ארגונים , יו"ר
ברית יוצאי מרוקו בישראל, תוניס, לוב, בוכרה, בולגריה , יוצאי אורפה, תימן, ועוד...
התאחדות יוצאי תורכיה בישראל משתייכת לפדרציה הספרדית העולמית ועובדים יחד בשיתוף פעולה הדוק
מזה שנים. את ההתאחדות ייצגו היו"ר אובי רודיטי גולרשן ואנוכי אתי גרניט.
את הבוקר התחלנו באופקים, העיר שהותקפה בוקר שבת ושמחה תורה אשר בה נרצחו 47 נשים , גברים
וילדים.
באופקים, ליווה אותנו חבר מועצת העיר ומנהל אגף לפיתוח כלכלי איציק קריספל. סיפר לנו את התרחשויות
אותו יום תוך כדי הליכה ברחובות העיר בהן שרצו המחבלים והשתלטו על הבתים.
ראינו בתים מחוררים מיריות, המחבלים הגיעו עם כמויות אדירות של פצצות, נקשים, נשקי RPG, רימוני יד,
מסמרים, נשקים קצרים וארוכים, מוקשים. ירו בכל אחד שנתקלו ברחוב. התושבים שהתבלבלו בין האזעקות
ליריות כי חשבו שהשוטרים והחיילים שלנו בחוץ חלקם יצאו לרחוב וכך נרצחו.
13 נשים שהיו בדרך ליום כייף בים המלח נרצחו במיגונית. תוך כדי הליכה פגשנו תושבים מקומיים
שספרו מה היה באותו בוקר. כמובן היינו בבית של רחל שאירחה את "המחבלים בביתה" עד שתיים וחצי
בלילה. 19.5 שעות שהו רחל ובעלה עם המחבלים יחד.
פגשנו את הגבורה טלי חדד . בקרירות יוצאת דופן, טלי חדד העבירה את בנה שנפצע לטיפול של אנשי מד"א
ולאחר מכאן, במו ידיה, פינתה 13 פצועים למקום בטוח, כשהיא נוסעת הלוך וחזור ממוקדי האש.
משם נסענו לאתר פסטיבל נובה מסיבת הטבע ברעים. קיימנו טקס זיכרון קצר לזכר הנרצחים והנרצחות.
באתר עמיר חודורוב בנה קולג' מתמונות הפנים של הנרצחים. נכון לשבוע יש 408 פנים יפים ומתוקים.
המספר רק הולך וגדל. במקום מאות עמודים ובכל אחד מהם תמונה של המלאך/כית שנרצח/ה.
בשלב הזה התרחקתי מהקבוצה וניסיתי לאתר את התמונה וגלעד לזכרה של גילי אדר ז"ל בת של בן דוד
שלי. בסה"כ ילדה בת 24 שהספיקה לעשות הרבה טוב בעולם הזה בארץ ובחול. אפשר לקרוא עליה באתרי
אינטרנט. בין מאות התמונות וההתרגשות היה לי קשה לאתר את המיקומים. בעזרת הטכנולוגיה, וידאו
שעשיתי עם בן הדוד שלי כיוון אותי לתמונה של גילי ולגלעד.
הגלעד של גילי אדר ז"ל נמצא במקום המדויק שנרצחה. בתחילה ניסתה לברוח, הצליחה להגיע לרכב ולשים
את התיק האישי שלה. אנשי האבטחה במקום החזירו אותם למתחם מחשש לחדירת מחבלים. היא הסתתרה
עם עוד 20 במקרר של הבר הקטן בין שתי עצים. משום מה אותה הוציאו מחוץ למקרר וירו בה. ראיתי גם
איפה חנתה. עבורי הביקור במתחם היה מרגש וקשה. כל הזמן הזה הייתי בשיחת וידאו עם בן דוד ההורים
של גילי.
המשכנו לעיר נתיבות , התארחנו לארוחת צהריים בעמותה , פגשנו את שלמה מנהל העמותה. במקביל
שלמה איש חינוך בעל 3 תארים. העמותה מספקת אוכל כל יום ל- 2100 בתי אב נזקקים. בנוסף אמצו גדוד
של לוחמים בעזה ומספקים להם אוכל ביתי שיזכיר להם את הבית.
אחרי נתיבות המשכנו לקיבוץ כפר עזה. קיבוץ ששכל 79 חברים (10% מחברי קיבוץ נרצחו , 18 מחבריו
נחטפו לעזה. ירדנו מהאוטובוס , חילקו לנו שכפ"צים. פעם ראשונה בחיי שמתי שכפ"ץ לגופי וזה דבר כבד.
מדובר באחד הקיבוצים היפים באזור, גן עדן עלי אדמות 950 תושבים בעקר זוגות צעירים עם ילדים.
קבלה את פנינו קצינת דובר צה"ל בליווי הסברים הלכנו ברחובות. עברנו מהבית שבו נרצח אופיר ליבשטיין
ז"ל, 7 חברים מכתת הכוננות נרצחו באותו יום. עברנו מביתם של משפחתה של אביגיל הקטנה שנחטפה
לעזה והוריה נרצחו. כמה עשרות מטרים בית משפחת ברודץ שחלקם נחטפו לעזה יחד עם אביגיל הקטנה בת
השלוש ועוד משפחות ששמענו עליהם פעמים רבות במדיה. תושבי כפר עזה האמינו בדו קיום והאמינו שיוכלו
להקים אזור תעשייה ויעבדו יחד עם העזתים.
פתאום הכל מוחשי יותר ועדיין קשה לעכל. עוברים בין הבתים השרופים, מלא אופניים חרוכות של ילדים,
טרמפולינות , קולנועיות שמעיד פעם היה כאן גן עדן. עדיין הסוכה עומדת וממתינה לבעלי הבית. עם זאת יש
בתים שמבחוץ נראה שלם ויפה אבל לא ניתן לתאר מה התרחש באותו בוקר בתוך הבית. בפנים המחבלים
השפלים עשו שמות משפחות שלמות נרצחו בתוך הממד, כולל אונס אכזרי ורצח ברוטלי.
איתי והדר ברדיצ'בסקי בני ה30- משפחה עם תאומים בני 10 חודשים רק עברו לבית ביום חמישי לפני השבת
הבית עדיין מלא ארגזים שלא הספיקו לסדר. החביאו את התאומים בני עשרה חודשים בממ"ד והתאומים
נשארו שם לבד 14 שעות. מי שחילץ אותם היה מגד 13 של גולני תומר גרינברג ז"ל. תומר אחרי חודש סיפר
שזה אחד הרגעים שלא הצליח לעצור את הדמעות ואמר שידאג להם כל החיים. ביום הולדת השנה של
התאומים תומר נפל ברצועה.
אם זה לא מספיק עוברים מהבית של משפחת קוץ. חמשת בני המשפחה נרצחו והם נמצאו מחובקים ביחד
במיטה.
אם כל זה לא מספיק ממשיכים עוד קצת ועוברים לשכונת הצעירים. בתים קטנים מאוד וחמודים, קרוב מאוד
לגדר ושער הקיבוץ. המראות שנתקלנו הכל שרוף הבגדים, הנעליים, התיקים, חפצים אישיים פזורים
בערימות. רובם נרצחו באכזריות וחלקם נחטפו. נחילים של אספסוף ה "עזתים המסכנים " מג'בליה צעדו
לתוך הקיבוץ בסך הכל 1.600 ק"מ. אספסוף הזה עשו שמות אנסו, כרתו איברים ובזזו עד תחתוני נשים.
לקיבוץ כיום מגיעים בעקר תיירים מאמריקה כנראה למטרת תרומה. לא ניתן להיכנס באופן עצמאי.
תחנה אחרונה של היום צומת גילת. התארגנות מרגשת של מאות מתנדבים המשרתת עשרות אלפי חיילים
כל יום.
הקימו במקום מאהל עם מקומות ישיבה, המבורגרים ולחמניות , עוגות, עוגיות, רולדין, פופ קורן, שתייה חמה
לחיילים שבאו להפוגה קצרה. במקום ספריה, שש בש, מוזיקה, מקלחות עם מים חמים , מגבות, שמפו,
מכונות כביסה ומכונות יבוש כולל סבון כביסה ומרכך. המתנדבים התחילו ליד בסיס אורים עם 500 לחמניות
המבורגר ביום, מהר מאוד כבר היה 1000 עד שהגיעו לכמות של היום 30,000 (לא טעות). מדובר בכמה
טונות של בשר ביום, כ160000 ש"ח הוצאה ביום. לראות את נשים בעקר הסבתות שנותנות את הנשמתן
והחיבוק לחיילים מחמם את הלב.
כמו כל עם ישראל מזה מספר חודשים כל היום רואה חדשות , סרטונים אבל אין כמו מראה עין. עברו כבר
כמה ימים מהסיור ואני עדיין לא מעכלת את מה ראו עיני, כל יום עוד חלק מתמקם במוח.
כרגע הכל טרי , כואב , הכל עומד במקום כמו שהתושבים השאירו ממש אוטנטי. מאוד מקווה שהמדינה
ישכילו ויחשבו איך לשמר ולהמחיש לדורות הבאים את הזוועות. לצערי בדברים אלו יש הרבה פוליטיקות
וכספים שמנוצלים לכיוונים אחרים.
אתי גרניט
댓글